גזר דין בתיק ת"פ 9900-03-11

1.         הנאשמים הורשעו על יסוד הודאותיהם בכתב-אישום מתוקן, במסגרת הסדר דיוני, בביצוע עבירות של התפרצות לבניין שאינו מקום מגורים בצוותא וגניבה לפי סעיף 407 (ב) + 29 לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 [להלן: חוק העונשין], היזק בזדון בצוותא לפי סעיף 452 + 29 לחוק העונשין והסתייעות ברכב לפשע בצוותא לפי סעיף 43 לפקודת התעבורה + 29 לחוק העונשין.

2.         כתב-האישום המתוקן מתאר התפרצויות חוזרות לקולנוע "עמל" בכפר-סבא, הסגור מזה מספר שנים ודלתותיו נעולות ומרותכות בכדי למנוע כניסה לקולנוע - והכל לצורך גניבת מתכות.

בין התאריכים 20-24.2.11, במועדים שונים שאינם ידועים, הנאשמים פרצו עם אחר (אלירן סקה, כנגדו הוגש כתב-אישום בנפרד וטרם נגזר דינו) למבנה הקולנוע לאחר שתלשו הדלת האחורית מציריה. הנאשמים בצוותא עם האחר פירקו, באמצעות מברגת "מקיטה" ו"מפתח רינג" השייכים לנאשם 2, את משענות, רגלי ובסיסי המתכת של המושבים, וכן מנוע מזגן, והכול במטרה לגנוב את חלקי המתכת. לאחר מכן, במספר פעמים, העמיסו הנאשמים והאחר את הברזל הגנוב ברכבו של נאשם 2. בהמשך ביום 24.2.11 ניסו הנאשמים והאחר לגנוב ברזל נוסף מהמבנה, כאשר האחר נכנס אליו והנאשמים המתינו לו ברכב, אך לא צלחו בכך, מכיוון ששוטר הבחין באחר וקרא לו לעצור.    

3.         ב"כ המאשימה הגישה לעיון בית-המשפט תמונות מזירת האירוע, על-מנת להמחיש את ההרס שגרמו הנאשמים במעשיהם. והדגישה, כי מדובר באירוע חמור, שכלל תכנון מוקדם והצטיידות בכלים שיאפשרו להם לבצע את הגניבה. ציינה, כי אמנם מדובר במבנה סגור, אך הבעלים של המקום לא נטש אותו וריתך את הדלתות במטרה למנוע פריצה למבנה. למרות זאת, הנאשמים עם האחר פירקו את הדלתות מהצירים, השאירו אותן סגורות אך מנותקות במשך כמה ימים בהם ביצעו את הגניבה וסיכנו בכך עוברי אורח. לטענתה, הנאשמים ביחד עם אחר פעלו בתעוזה, במשך כמה ימים, כאשר בכל פעם הם מפרקים את הברזל, מעמיסים אותו ברכבו של נאשם 2 ועוזבים את המקום. ביקשה להדגיש כי המדובר בעבירות נפוצות, המוגדרות "מכת מדינה", הפוגעות ברכוש הציבור למען בצע כסף, ועל בית המשפט למגר את התופעה ולהחמיר עם עבריינים אלו. הוסיפה, כי דברים אלו נכונים גם לבתי עסק, שאז לבעלים הזכות לשמור על קניינו ולהיפרע ממנו אם ירצה. עוד עלה, כי לנאשם 1 הרשעה אחת בעברו בגין ביצוע עבירת גניבה מאפריל 2006, וכי נאשם 2 נעדר עבר פלילי. במכלול הנסיבות, לאור חומרת ונסיבות העבירות, עותרת היא ליתן מעמד בכורה לאינטרס הציבורי באמצעות השתת מאסר בפועל של 12 חודשים על כל אחד מהנאשמים, מאסר על תנאי, פיצוי למתלונן, קנס וחילוט רכבו של נאשם 2. ב"כ המאשימה הגישה פסיקה לתמיכה בטיעוניה.

4.         ב"כ נאשם 1 לא התעלם מחומרת העבירות, אך ביקש לערוך אבחנה בין נסיבות תיק זה לבין אירועי פריצה למקומות מגורים ולבתי עסק פעילים, המצויים ברף חומרה גבוה יותר. יתרה מכך, לטענתו, הנאשמים דנן לא הפגינו תעוזה, תחכום ו/או גרמו לפגיעה לבעלים. לענין זה הוסיף, כי המדובר במבנה נטוש מזה 10 שנים, ומהודעת בעל המקום במשטרה ניתן ללמוד כי אין הוא מייחס למבנה חשיבות יתר.

טען, כי המדובר בנאשם בן 29, אשר לחובתו הרשעה יחידה לפני 5 שנים, אשר הביע חרטה ומבקש סליחה, אין המדובר בעבריין סידרתי, אלא באדם ביצע העבירות על רקע מצוקה משפחתית וכלכלית. הוסיף, כי הנאשם שהה במעצר מיום 24.2.11-4.3.11, שוחרר ושהה בתנאי "מעצר בית" מלא במשך חודש, בהמשך הותר לו לצאת לעבודה - בה עובד באופן קבוע ולא יחזור על מעשיו. על כן, עותר הוא להתחשב בנאשם ולהסתפק בענישה צופה פני עתיד; לחילופין, ביקש להשית עליו מאסר שירוצה בדרך של עבודות שירות.

5.         ב"כ נאשם 2 הדגישה, כי המדובר בנאשם צעיר בן 24, ללא עבר פלילי, אשר סיים 12 שנות לימוד והודה בהזדמנות הראשונה בכתב אישום מתוקן. גם היא ניסתה לשכנע, כי המדובר בעבירות רכוש המצויות ברף חומרה נמוך בכך שהמדובר בפריצה למבנה נטוש, שאינו בעל ערך משמעותי עבור הבעלים, כאשר כתב-האישום אינו כולל אמדן לנזק שנגרם. הוסיפה, כי בתי-המשפט נוהגים להחמיר עם גנבי הברזל, כאשר מדובר בפגיעה בתשתיות, נסיבה שאינה מתקיימת בענייננו. הדגישה, כי הנאשם שהה במעצר מיום 24.2.11-4.3.11, עבר חוויה קשה ובהמשך, שוחרר בתנאי "מעצר בית".

לטענתה, לאור נסיבות העבירות ונסיבותיו האישיות של הנאשם, האינטרס האישי גובר על האינטרס הציבורי ועל כן, עותרת היא להשית על הנאשם מאסר על תנאי ולחילופין, להשית עליו מאסר שירוצה בדרך של עבודות שירות.

לעניין חילוט הרכב, ביקשה להדגיש, כי רכבו של האחר נתפס בזירה ושוחרר. כמו-כן, טוענת כי מאחר ובאלמנט החילוט יש פן כלכלי, ומאחר ומדובר בשני נאשמים, תיווצר הפליה ביניהם באם הרכב יחולט. עוד טענה, כי לאור נסיבות הנאשם , העובדה שהרכב לא נקנה מכספי העבירה, ומאחר וערכו של הרכב הוא 6000 ש"ח, לא קיים אינטרס ציבורי ממשי המצדיק חילוט הרכב.

            הסניגורים הגישו אסופת גזרי-דין, תוך התייחסות מיוחדת לנתון של העדר פלילי.

6.         בדברו לבית-המשפט, השמיע הנאשם 1 את חרטתו, והסביר את מעשיו על רקע מצוקה כלכלית.

נאשם 2 גם הוא השמיע מילות חרטה, לקח אחריות על מעשיו וביקש להשתקם. יצויין, כי נשמעו גם דבריה של אימו של הנאשם, אשר תיארה את הסתבכותו של בנה ככזו אשר אינה מאפיינת אותו ואת משפחתו.

7.         ב"כ המאשימה אכן הצליחה להמחיש בטיעוניה את חומרת מעשיהם של הנאשמים, אשר זרעו אחריהם הרס ונהגו בזלזול ובבריונות ברכושו של אזרח אחר - הכל למען בצע כסף כשבחרו "טרף קל" בדמות מבנה נטוש וסגור. המדובר בכניסות חוזרות למבנה, תוך שהגיעו עם ציוד מתאים ומצויידים גם ברכב העמסה ומילוט. מעבר למילים אלו, הרי שדי בעיון בתמונות המתעדות את זירת האירוע (ת/1) לאחר שפנים המבנה הושחת על-ידי הנאשמים, כדי להמחיש את החומרה שיש לייחס למעשי הנאשמים, וכל ניסיון של באי-כוחם המלומדים למזער את מידת הנזק והפגיעה בבעלים לא יצלח על רקע מראות אלו.

8.         כך לגבי נסיבות המקרה שלפנינו, כאשר אכן מדיניות הענישה המופיעה בפסיקה מתייחסת לגניבת המתכת כאל "מכת מדינה" - ואפילו בגדר "מכה עולמית", שכן מכירה של המתכת בשוק העולמי התייקר וגנבי המתכת אינם נרתעים מביצוע גניבות של מתכת בכל צורה ובכל דרך אפשריים (ראו: ע"פ 72297/06 (מחוזי תל-אביב), רגבי נגד מדינת ישראל, פורסם בנבו מיום 10.12.2007). חומרה נוספת יש לראות במיומנות ובתעוזה שהפגינו הנאשמים ובעובדה שהצטיידו מראש ברכב להעמסה ולמילוט (ראו והשוו שם בסעיף ג' לפסק-הדין).

על-פי פסיקת בית-המשפט העליון, הוגדרה העבירה של גניבת מתכת כבעלת אופי מיוחד, כאשר המסוכנות שבה נגזרת מאותו אופי מיוחד, והמדובר בעבירה שביצועה קל וכמעט אינו כרוך בסיכון (ראו קביעותיה של כב' השופטת ברלינו בבש"פ 7207/06, ויצמן נגד מדינת ישראל, פורסם בנבו מיום 10.9.06). מחוייב, איפה, כי מדיניות הענישה בעבירות מסוג זה תהיה מחמירה באופן ההולם "ענף" מיוחד ומסוכן זה של שליחת יד ברכוש נוכח היקפיה הרחבים ושכיחותה של התופעה במדינה בשנים האחרונות - לרבות הטלת עונשי מאסר בפועל אשר יהלמו את חומרת המעשה ויהוו אמצעי מרתיע לעבריין עצמו ולעבריינים פוטנציאליים (ראו בע"פ 1918-11-07 (מחוזי מרכז), מדינת ישראל נגד אל צאנע ואח', פורסם בנבו מיום 22.9.08 בסעיף 4 לפסק-הדין).

9.         אשר על כן, למרות שהמדובר בנאשמים צעירים, שאינם בעלי עבר פלילי כלל או עבר פלילי מכביד, נסיבות ביצוע העבירות והאינטרס הציבורי המחייב הטלת ענישה מוחשית אינם מאפשרים להעביר מסר סלחני, כפי שביקשו הסניגורים - אלא נדרש להעביר מסר חד-משמעי באמצעות שליחתם של הנאשמים אל מאחורי בורג ובריח. טענתם של הנאשמים בדבר הרקע לביצוע העבירה - מצוקה כלכלית - אך מבססת את הצורך בהרתעה לבל יעזו שוב לפגוע ברכוש האחר תוך בחירה באפיק עברייני זה שהינו, כאמור, קל יחסית לביצוע.

10.        אלא, שלצורך קציבת תקופת המאסר, אין בידי לקבל את גישת המאשימה אשר עתרה להשתת מאסר בפועל של לפחות שנה על כל אחד מהנאשמים. יש אכן מקום להתחשב בעובדה כי אין המדובר בפגיעה בתשתיות, המסתיימת, בנוסף לנזק המיידי הנגרם כתוצאה ממעשי עבירה - גם בנזק עקיף לציבור כולו או לקהל צרכנים, מימד שאינו קיים בענייננו. בנוסף, יש להתחשב בלקיחת האחריות בכתב-אישום שתוקן לקולא, בגילם הצעיר של הנאשמים ובכך שהמדובר במאסר ראשון לנאשם 1 - אשר הינו בעל הרשעה יחידה בעבירת רכוש לפני מספר שנים, ולנאשם 2 - שהינו נעדר עבר פלילי כלל. בהתאם לנתון זה, תיערך גם אבחנה בין השניים לענין משך המאסר.

11.        לאור האמור לעיל, אני גוזרת על הנאשמים את העונשים הבאים:

            לגבי נאשם 1: